חברת מועצת העיר מטעם הבית היהודי, מיכל וולדיגר חזרה מחופשה בחו”ל היישר לסערת החינוך בגבעת שמואל ופרסמה את עמדתה המנוגדת לעמדת חברה לסיעה עדי גרוס:”בנושא חינוך האוצרות שלנו, חינוך ילדנו הפרטיים, אינני מאמינה כי נכון לכפות על הורה היכן לחנך את ילדיו”.
מחלוקת פנימית גם בתוך הבית היהודי בסוגיית החינוך בגבעת שמואל עליה כתבנו ביום א’ האחרון. כזכור 45 הורים לבנות שסיימו לימודי כיתה ו’ בגבעת שמואל יצאו למאבק כנגד ראש העיר בדרישה לאפשר לבנותיהם לבחור את מוסד הלימודים הרצוי.
לאחר שחברה לסיעה, עדי גרוס בחר לתמוך בעמדתו של ראש העיר יוסי ברודני וכתב כי:”חבורת ההורים הזאת שמבדלת את עצמה לדעתי טועה ולא פועלת נכון במקום להרבות אהבת חינם לצערי גורמים לפילוג לשון הרע והרבה רכילות. יוסי ברודני ראש העיר בחר להנהיג באחריות לעיר. כמו שאני וחבריי לא שלחנו להרצוג אלא עשינו שינינו יחד עם הרב פרוכטר היקר. בואו בזמן בין המצרים הרבו באחדות ולא בפרישות”.
לעומת זאת כתבה וולדיגר כי היא מחזקת את עמדת ההורים:”דבריי דלהלן נכתבים על ידי כאמא, כתושבת גבעת שמואל, כאדם פרטי, וכן גם בהיותי חובשת כובע נוסף (מעבר לכיסוי הראש שלי, בו אני גאה, אגב) – חברת מועצת העיר מטעם הבית היהודי. אני מבינה היטב את ראש העירייה שלנו, מבינה את שיקוליו, מבינה היטב את הרצון לשמור על אולפנת אמית (ולמען ההגינות, גם הבת הקטנה שלי לומדת שם) ועל הבנות המתחנכות שם, מבינה את הצורך להתאחד ולא להתפצל. יכולה להוסיף ולומר כי אחריותו ודאגתו של ראש העיר שלנו לכלל התושבים, דתיים וחילוניים כאחד, ראויה לשבח והשקעתו בחינוך הינה מעל ומעבר לכל רשות סבירה אחרת”.
”אבל יחד עם זאת, בנושא כל כך עקרוני, בנושא חינוך האוצרות שלנו, חינוך ילדנו הפרטיים (וכן, מה לעשות, הם ילדנו הפרטיים וזכותו של כל הורה לחנך את ילדיו על פי האג׳נדות החינוכיות שהוא רואה לנכון), אני חולקת על הכפייה. הדרך בכפייה אינה הדרך הנכונה והרצויה. אני לא מאמינה בכפייה, לא בחינוך בתוך ביתי ולא מחוצה לו. בוודאי לא בגילאיי ההתבגרות. אינני מאמינה כי נכון לכפות על הורה היכן לחנך את ילדיו וידוע וברור לכל כי “חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה” (משלי כב ו) ו- “אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ” (מסכת ע”ז דף יט), אינם משפטים ריקים מתוכן”הוסיפה וולדיגר.
לסיום כתבה וולדיגר:”אין בכוונתי להיכנס כאן לכל ההיבטים השונים של הפרשיה העגומה הזו, רק אוסיף כי הייתי יותר משמחה שכל ההורים הנפלאים המשתייכים לקבוצה זו, הורים איכותיים ומקסימים (שאת חלקם בלבד פגשתי), ישלחו את בנותיהם ללמוד באולפנה המקומית פה, בגבעת שמואל, אך זאת – מתוך בחירה ורצון ולא מתוך כפייה. אולפנה איכותית וטובה, שכן, נכון, יש מה לשפר (האם מי מכם מכיר מוסד חינוכי מושלם? אני עוד לא נתקלתי בכזה) אבל בגלל זה בדיוק אנחנו צריכים את הבנות הנהדרות הללו, ואחרות, פה, בגבעה. אבל, אם הם אינם חפצים, יש לשחרר אותם. לא פשוט, לא קל, אבל נכון”.