עולם הכשרות הוא אחד התחומים המרכזיים בספרות ההלכתית, ועדות לכך ניתן למצוא בעובדה שכרך שלם מתוך ארבעת חלקי השולחן ערוך עוסקים בו. אחד התחומים היסודיים בעולם הכשרות הוא הגדרת בעלי החיים הכשרים והטמאים, ובמאמר זה נרחיב אודות סימני הכשרות בממלכת הדגים.
סימני הכשרות בתורה
בתורה אנו מוצאים בשני מקומות שונים את רשימת בעלי החיים הכשרים והטמאים. הרשימה מחולקת לשלושה סוגים עיקריים של בעלי חיים – דגים, עופות ובהמות. בכל קטגוריה מוצגים סימני הכשרות הייחודיים לה, ועיקרם להלן:
- סימני כשרות בבהמה – בתורה הוזכרו שלושה סימני כשרות לבהמות וחיות: העלאת גירה, הפרסת פרסה, פרסה שסועה.
- סימני הכשרות בעופות – בתורה לא נאמרו סימני כשרות לעופות, ומוצגת רשימה שמית של העופות הטמאים בלבד. עם זאת, בגמרא הוזכרו סימני כשרות בעופות טהורים הכוללים אצבע יתירה, זפק, וקורקבן נקלף.
- סימני כשרות בדגים – סימני הכשרות בדגים מוזכרים בקצרה והם כוללים סנפירים וקשקשת.
סימני כשרות בדגים
כאמור לעיל, סימני הכשרות בדגים הם סנפיר וקשקשת. חז”ל בחוכמתם קבעו שישנם דגים בעלי סנפירים ללא קשקשים, אולם לכל דג בעל קשקשים יש סנפירים. על פי כלל זה די בהימצאות קשקשים בכדי להתיר את אכילת הדג, ואין צורך לבדוק האם ישנם סנפירים. חשוב לציין שקשקשת מוגדרת בהלכה כשכבה חיצונית הנקלפת בקלות, כך שבמקרה שהקשקשים מחוברים בחוזקה והורדתם גורמת לפציעת עור הדג – הם אינם מוגדרים כקשקשים והדג אסור באכילה.
עניינים הלכתיים הנוגעים לכשרות הדגים
תולעים
בדגים רבים ניתן למצוא תולעים במקומות שונים. איסור אכילת תולעים הוא איסור חמור במיוחד, ועל כן חשוב לבדוק את הדג היטב לפני אכילתו. המקומות המועדים להימצאות תולעים הם על גבי שכבת העור החיצונית, בחללי הראש הזימים והפה, במעיים הפנימיים ובחלל הבטן.
דם
בניגוד לדם בהמות ועופות, מהתורה דם הדגים הותר בשתייה, אולם חכמים אסרו זאת מפני מראית עין. איסור זה אינו תקף כאשר הדם הוא חלק מהבשר, כך שאין צורך בהמלחת הדג לפני האכילה.
קשקשים
בתורה נאמר שסימני הכשרות צריכים להופיע במים, כך שגם מיני דגים המשירים את קשקשיהם לאחר ההוצאה מהים – כשרים לאכילה.
השקפת התורה על אכילת בשר
בשולי הדברים ראוי להוסיף מספר מילים בנוגע להשקפת התורה על אכילת בשר בעלי חיים. לאדם הראשון נאסר לאכול בשר, והוא הופקד על שמירת הטבע והנהגתו. לאחר שהאנושות התדרדרה והושחתה, הביא הקב”ה מבול על הארץ ובסיומו הותרו לאכילה בעלי החיים. ייתכן והסיבה לכך היא הלקח הנלמד מהדורות הראשונים, שללא חלוקה ברורה בין האדם לטבע הוא מועד לחייתיות, ולפיתוח היצרים הפראיים שבו. מציאות זו היא מציאות שאינה שלמה, וממילא לעתיד לבוא היא צפויה לבוא על תיקונה. למידע נוסף כנסו לאתר >> https://kashrut-tnuva.co.il/