בית המשפט המחוזי מרכז קבע כי גבעת שמואל, יחד עם רשויות נוספות שלא הקימו תאגידי מים ישלמו למקורות כ-50 מיליון ש”ח עבור “דמי קרן שיקום”.
דמי קרן שיקום הם סכומים שבהם מחויבות רשויות מקומיות שטרם הקימו תאגיד מים או טרם הצטרפו לתאגיד כזה, בניגוד להוראות חוק תאגידי מים וביוב. על פי כללי המים שהתקינה רשות המים, מקורות גובה את דמי קרן השיקום מרשויות אלה במסגרת חשבונות המים השוטפים, ומחזיקה אותם בנאמנות בקופתה עד להקמת תאגיד המים, שאז היא מעבירה לתאגיד את הסכומים שהצטברו.
מכיוון שגבעת שמואל לא הקימה תאגיד מים וממשיכה לתת את שירותי המים והביוב לתושבי העיר באמצעות אגפי העירייה באופן ישיר ולא באמצעות אותה חברה בע”מ, תבעה מקורות, כבר בשנת 2012, את עיריית גבעת שמואל יחד עם 14 רשויות נוספות על מנת לקבל מהן את אותן דמי קרן שיקום.
מאז הוגשה התביעה תשע רשויות שונות הגיעו לפשרה עם מקורות, אך גבעת שמואל וחמש רשויות נוספות לא הצליחו להתפשר עם חברת מקורות. בשנת 2018 קיבל בית המשפט החלטת ביניים ולפיה תעריף דמי קרן השיקום נקבע על ידי רשות המים בדרך שרירותית, כפי שטענו הרשויות, וכי התעריפים שנקבעו לשנים 2012-2010 הם מופרזים ובלתי סבירים. יחד עם זאת, ערעור שהגישה מקורות לבית המשפט העליון התקבל, ובסופו של דבר נקבע כי התעריפים שנקבעו בתקנות הם סבירים וחוקיים.
את עיריית גבעת שמואל ייצג עוה”ד ערן פייביש שיחד עם עורכי הדין המייצגים את ששת הרשויות טענו כי השקיעו כספים בשיקום, חידוש ופיתוח מערכות מים וביוב בסכום העולה על חובן בגין דמי קרן שיקום, וכי יש לקזז כספים אלו מהחוב עד לאיפוסו. מקורות אגב, כלל לא ניסתה לחלוק על טענות אלה, אך טענה כי אין בהן כל הגנה מפני התביעה.
כאמור, בסופו של דבר בית המשפט קיבל את עמדת מקורות ופסק לששת הרשויות תשלום של כ-50 מיליון ש”ח למקורות, מהם תישא עיריית גבעת שמואל בסכום של 3.6 מיליון ש”ח. “עצם ביצוע השקעותיהן של הנתבעות וסכומיהן אינו מוכחש אלא שלנתבעות אין זכות קיזוז, זאת מאחר שתנאי ההדדיות הנדרש לצורך קיזוז אינו מתקיים – למקורות לא קיים חוב כלפי הנתבעות. ולעומת זאת לנתבעות קיים חוב של דמי קרן השיקום כלפי מקורות. לפיכך אין עומדת טענת הגנה לנתבעות, ועליהן לשלם את חובן למקורות”, לשון פסק דינו של השופט יחזקאל קינר.