מקומונט גבעת שמואלבראיון למקומונט גב”ש מספר הלל שמעון מותקי גבעת שמואל ומייסד תאטרון פלייבק הראשון בישראל על התפנית בחייו בעקבות תאונת הדרכים שעבר: “יכלתי למות בתאונה מבלי לעשות את מה שאני הכי אוהב”, על תאטרון פלייבק: ”מאלתרים”, האתגרים בתחום המשחק:”להיות שחקן דתי בעולם חילוני זאת שליחות” והחלום להקים תיאטרון בגב”ש.
הלל נשוי לאורנה בת 59, אב ל-3 וסב ל-8 מתגורר בגבעת שמואל משנת 1990. רעייתו אורנה איא מורה לדרמה ותאטרון, המלמדת בביה”ס הרואה ברמת גן, ובביה”ס אמונים בגבעתיים וזכתה השנה בפרס המורה הצטיינת של עיריית רמת גן.
הזוג שמעון הגיע לגבעה לאחר שנולדו לו שלושת הילדים, בעקבות חברים שגרו כאן באותה התקופה. ומאוד אהב את הקהילה שהתפתחה פה. שמעון מספר על הדרך אל הבמה:”עסקתי בשיווק ומכירות בגלל הפרנסה , תמיד נמשכתי לתיאטרון. והלכתי ללמוד משחק בסמינר הקיבוצים, כתחביב. לאחר תאונת דרכים שעברתי, היה לי זמן לחשוב בבית חולים, וחשבתי לעצמי שיכולתי למות בתאונה מבלי לעשות את מה שאני הכי אוהב .אז פרשתי מעולם השיווק, והתחלתי לעסוק בתאטרון בסביבות גיל 40 ומאז אני שחקן, במאי, מנחה קבוצות וכותב. פול טיים ג’וב”.
”כבר בסוף לימודי המשחק שלי נחשפתי לתאטרון הפלייבק. ע”י אחת המורות בלימודים ששמה אביבה אפל רוזנטל, שבאותה תקופה הביאה לארץ את תאטרון הפלייבק, מארצות הברית. וב1991 ייסדנו את תאטרון הפלייבק הראשון בארץ “משחק מהחיים” בת”א. שפועל במרץ ויצירתיות בכל הארץ עד היום. תאטרון הפלייבק הוא תאטרון אימפרוביזציה המבוסס על סיפורים אישיים, המספרים מהקהל, קבוצת שחקנים עם מוזיקאי ומנחה ,מאלתרים ביצירתיות וברגישות, סיפורים של אנשים מהקהל. מעבר לתאטרון פלייבק אני משתתף בהצגה שנקראת מוסררה של תאטרון פסיק, בבימויה של הדר גלרון. המספרת את סיפורה של הפנתרים השחורים בשנות ה70 בירושלים”.מוסיף שמעון.
איך אפשר לקדם את נושא התרבות בגב”ש? מבחינתי החלום הוא להקים קבוצת תיאטרון פלייבק בגבעת שמואל. היכל התרבות החדש הוא אבן שואבת להצגות חדשות מבחוץ ואולי בעתיד נוכל לתת במה לכישרונות מקומיים.
מהו שיא הקריירה שלך? הופעות בפני אוכלוסיות מוחלשות, לדוגמה משפחות שכולות עמותת חולי סרטן, בתי כלא ובאיזורי מצוקה ונוער בסיכון, מבחינתי לגעת בתוך ליבם, כל פעם מחדש מהווה מבחינתי שיא שנשבר מחדש בכל פעם.
הצגה שאתה זוכר במיוחד? הופעה בפני אחים שכולים של חיילי צה”ל כשבקהל ישב, אח שכול, שאני כנער ליוויתי אותו במלחמת יום כיפור לאחר שאחיו נהרג, המפגש לאחר המון שנים היה מאוד מרגש.
איך משתלב הקטע הדתי בהצגה יחד עם נשים? לכל שחקן יש את הגבולות שלו. ואני חושב שלהיות שחקן דתי בעולם חילוני זאת שליחות, ואתגר לגשר בין התרבויות.
מה הדבר שהכי משמח אותך? הנכדים שלי
עם איזה אישיות היית יושב לארוחת ערב? עם שי עגנון. בגלל שתיאטרון הפלייבק הוא תיאטרון של סיפורים. ושי עגנון הוא אחד המספרים המופלאים ביותר בעיני.
מה המאכל האהוב עליך? מתגעגע לכרוב הממולא ההונגרי של אמי ז”ל.
מי השחקן/נית האהוב/ה עליך מעולם התיאטרון או הטלוויזיה? אל פאצ’ינו
מה היית לוקח איתך לאי בודד? קהל – כי שחקן בלי קהל מה הוא שווה?!
ברודני-יש לו עתיד
משחק החיים- העולם הוא במה ואנחנו רק השחקנים.
אושר- משפחה
שוקולד- אחת ההתמכרויות שלי.
מקומונט גבעת שמואל- מקווה שיהפוך למדורת השבט.