חיים בסרט שאנחנו בני חורין

´השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורי´ אומרת ההגדרה. מידי שנה אנו מצהירים מחדש על היותנו עבדים וחיים בסרט שבשנה הבאה נצא לחופשי.

מהי חירות כאשר משועבדים לעבודה, לפנסיה ולביבי הקובע באילו חדשות נצפה? מהו חופש כאשר אנו שייכים לבנק, למשכנתא, ולקלגסי האוצר הקובעים את גורלנו ואת מחיר החסה בשטחים? ומהו שחרור? כאשר היום שלנו נקבע מראש החל מהסעות לגנים, דרך נסיעות לעבודה, וכלה באמבטיות לילדים.

אני עבד נרצע. עבד להסעות של הילדים שעם תדירותם הגוברת לא ברור איך לא קיבלתי רשיון למיניבוס, עבד לסנדוויצ’ים של הבוקר שצריכים לכלול מגוון מרכיבים בריאים ולא טעימים ללא גלוטן טונה ואגוזים (בגן של הקטנה יש ילדים אלרגיים) ועבד בדמות בייביסיטר מזדקן לחופשות המתמשכות במערכת החינוך.

שלטון הפחד
”עיקרה של חירות הוא חירות מפחד, כי הפחד הוא שליט לא פחות איום מכפי שהוא נסתר.” (מנחם בגין)

2017 מביאה לשיאה את שיטת העבדות הבורגנית ושלטון הפחד במסגרתם אנו עובדים עובדים ועובדים ונשארים עם אותו השכר במקביל להעלאת יוקר המחיה.

פעם אחר פעם מצליחים להפחיד אותנו במערכות הבחירות. במקום לעסוק בחיים שלנו, בחינוך, ביוקר המחיה ובדיור מסיטים את הדיון לימין ושמאל ומייצרים הררים של קיטוב ושנאה, בין מתנחלים לשמאלנים, בין אשכנזים לספרדים ובין דתיים לחילוניים. בדיוק בשיטה בה זכו שינוי וש”ס ל 26 מנדטים ב 2003 משסים אותנו האחד בשני כמו בקרבות העבדים בקולוסאום ברומא.

למה אנחנו שותקים? כי אנחנו מטומטמים! אנחנו מעדיפים להוציא את העצבים שלנו בפוסט ברשתות החברתיות ולא לצאת לרחובות. בכל פעם מפחידים אותנו עם האיום האיראני והמפגע העזתי, מחזירים את השיח לנושא הביטחוני ומנצלים את הרגש הפטריוטי הפועם בכולנו לצורך מניפולציות רגשיות. מעמד הביניים תקוע בכלוב דמוי זהב שמצריך מאות שעות עבודה בחודש ולא מרים את הראש מהמקלדת למראה כדי לראות שהפכנו למריונטות של ממשלה בכסות דמוקרטית ממש כמו במוסקבה.

האזרחים הטובים הכבולים בשרשראות העבדות המודרנית משלמים מיסים, משקיעים הון בחינוך חינם, מממנים חוגי עתק, עומדים בתורים, משרתים במילואים ומתייבשים בפקקים אבל לא קיימים בעיני המולך. ´השתא עבדי, ובשנה הבאה שוב עבדים’ אין זו אגדה אלו החיים.

חופשי בסיביר
נתן שרנסקי סיפר כי במשפט בו נשלח לסיביר אמר:” אתה השופט חושב שהנך חופשי  כיוון שלאחר המשפט תלך לביתך, ואילו אני משועבד, כיון שאלך לכלא. דע לך, שמבין שנינו אני הוא בן החורין האמיתי. גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, תישאר חופשית, כיוון שלא נכנעתי לגזרותיכם, ונשארתי נאמן לאמונתי. לך השופט, קבעו מראש מה לומר! גופך משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת, וזה חמור פי כמה וכמה”.