חוזרים מהעבודה זורקים את המפתחות על השולחן, התיק על הספה, הנייד על השיש והראש בעננים… האם אפשר להיות מסודרים והאם זה יחזיק מעמד לאורך זמן?
התהליך שאנחנו עוברים במרחב הביתי שלנו, לא יכול להיות יעיל ומשמעותי לטווח ארוך, אם לא נבחר בו באמת ונבין את המשמעות שלו על חיינו.
הגענו הביתה אחרי יום עבודה. מניחים את התיקים בכניסה לבית, מורידים את הנעליים איפשהו, מוציאים מהארון במטבח מספר פריטים והם נשארים במקומם לאחר השימוש…זאת התנהלות מסוימת מתוך בחירה.
אפשרות אחרת היא:
הגענו הביתה אחרי יום עבודה. מניחים את התיקים במתלים המיועדים להם או בפינה המיועדת להם. מניחים את הארון בפינה המיועדת להם או בשידת הנעליים. מוציאים מהארון במטבח מספר פריטים ומחזירים אותם מיד לאחר השימוש.
אבל, ברגע שאנחנו לא רגילים להתנהלות כמו באפשרות השנייה, אלא מורגלים להתנהלות הראשונה יהיה לנו מאתגר להקפיד על ההתנהלות הזו. להתנהל באופן מסודר ומאורגן זאת בחירה של האדם. הבחירה הזו נובעת מהבנה שזוהי הדרך הנכונה עבורו לחיות את חייו.
ישנם אנשים שבטוחים שנוח להם לחיות עם העומס והבלאגן בחיים שלהם. הם סבורים שכך הם מתנהלים הכי טוב ומתמצאים במרחב הביתי שלהם ללא בעיה. הם מאמינים שהסדר והארגון מעיקים על חייהם ופוגעים ביכולת שלהם “פשוט לחיות..”, “לזרום..”… בעומק, זהו רק הרגל. זאת לא תפיסה עמוקה ובעלת בסיס. כפי שכבר אמרו לפניי: “הגנב האמתי הוא ההרגל, הנדחק לו בחשאי. אין כסכנתו לאדם.” (רבי מנחם מנדל מקוצק)
כשהאדם רגיל להתנהלות מסוימת, זהו אתגר גדול לשנות אותה, אפילו במעט.
בעומק המציאות, לאף אחד לא נוח לחיות עם ערימות מול העיניים שלו. אף אחד לא רוצה להיכנס לביתו כשהוא לא מצליח לפלס את הדרך.. שהוא לא זוכר מתי הפעם האחרונה סידר את המזנון, את השיש או שולחן העבודה שלו.. וכמובן שהוא לא מוצא אף פריט בהתנהלות היום-יומית. אף אחד לא רוצה לארח אורחים בבית שלא רואים את הרצפה, את הרהיטים ואת המרחב הביתי שלו…
לכן, הבחירה בהתנהלות מסודרת היא נכונה ומדויקת לכל אחד. אבל, כל אחד יעבור את התהליך בדרך הנכונה לו ובמידה הנכונה לו.
דרך- ניתן לעבור את התהליך בשלבים. לפי לוח זמנים מסוים, לפי מרחבים בבית. לא מחייב לסדר את כל הבית ביום אחד…
מידה- לא מחייב שהבית יהיה מסודר באופן מופתי, אלא מסודר ברמה שמותאמת לבני המשפחה המתגוררים. מה שמתאים ונכון.
אז למה זו באמת הדרך נכונה? אני לא כאן בשביל לשכנע. כל אחד יבחן על עצמו ויעשה את הבחירה מתוך מודעות ורצון אמתי.
מתוך ניסיון חיים הבנתי והרגשתי עד כמה הסדר משנה את חיי, משפיע עליי. אני חווה כל פעם מחדש את תחושת האנחה, את תחושת הרווחה, את הנשימה הנקייה כשאני נכנסת הבייתה. אני חווה כל פעם מחדש עד כמה קל לי להתנהל בשוטף כשלכל דבר יש את המקום שלו, כמה קל לילדים שלנו לשחק ולהחזיר למקום את המשחקים בסיום המשחק ועוד. אם לא הייתי עוברת את התהליך הזה, לא הייתי כותבת כאן…
מאחלת לכל אחד לעבור את התהליך, מתוך בחירה אמתית. כשהדברים נעשים מתוך הלב, הם פשוט נוכחים בחיינו ומאירים אותם, וזה פשוט נפלא.
בת-אל אליאב.