מהו ספר תהילים?
ספר תהילים הוא אחד מספרי התנ”ך שמורכב ממאה וחמישים פרקים הנקראים ‘מזמורים’. את מזמורי התהילים כתבו אנשים שונים, והמפורסם שבהם הוא דוד המלך. המזמורים עוסקים בנושאים שונים כמו תהילת האל, בקשת כפרה, סיפור חייו של דוד, היסטוריית עם ישראל, תפילה לרפואה והצלחה ועוד.
כשמם כן הם, המזמורים קיבלו מקום מיוחד של פרקי שירה המקבלים את קדושתם ממחברם ומהתנ”ך בו הם השתלבו. בזמן שבית המקדם היה קיים היו משמשים מזמורי התהילים את הלווים שתפקידם היה לנגן ולשיר בבית המקדש בעת שהיו מוקרבים הקורבנות. במילות מזמורי התהילים עשו הלווים שימוש בתפקידם זה. גם כיום, ספר התהילים הוא המקור היהודי שמשמש הכי הרבה את היוצרים והזמרים בז’אנר כדי ליצור שירים חדשים המבוססים על מקורות עבריים.
מתי קוראים את ספר תהילים?
ספר תהילים נקרא בקהילות רבות בהזדמנויות שונות. מזמורים ופסוקים שונים מתוך הספר משובצים כמעט בכל חלקי התפילה. אנשים רבים נוהגים לקרוא את הספר ולהשלים את קריאתו פעם בשבוע. אחרים נוהגים להשלימו בכל חמישה ימים ואחרים בכל חודש. רבים מיהדות עדות המזרח נוהגים להשלים קריאת ספר תהילים מלא בכל אחד מימי ראש השנה.
מהי סגולתו של ספר תהילים?
כשפגש אחד החכמים את הרוכל שמסתובב ומכריז: “מי שרוצה סם חיים שיבוא לקנות אצלי”, שאל אותו מהו אותו סם חיים. הוציא לו הרוכל ספר תהילים קטן והראה לו את הפסוק “מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב – נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה”. הפסוק הזה המופיע בספר תהילים הוא, כך על פי המקור, המלמד על כל ספר התהילים כמפתח הבלעדי לחיים טובים וארוכים.
הספר נקלט במסורת היהודית כספר תפילות ולכן נוהגים רבים לקרוא בו גם ללא הבנת המילים והפסוקים הכתובים בו. התפיסה המקובלת היא כי יש ערך גדול בעצם הקריאה בספר, גם כשהיא איננה מלווה בלימוד ופירוש הקריאה.
הסגולה שבספר הביאה רבים לשאת עותק קטנטן שלו בכיסם או בתיק שעל גבם מתוך אמונה כי הוא מעניק הגנה וביטחון על הנושא אותו. כאשר אדם זקוק לישועה והוא רוצה להתפלל כדי להינצל או לקבל סיוע בדבר שהוא זקוק לו הוא מתיישב לקרוא תהילים בכוונה גדולה. במהדורות מודפסות מסוימות ניתן למצוא כותרות מאוחרות שהתווספו בראש הפרקים ומציינות את הסגולה המיוחדת של כל פרק: רפואה, פרנסה, הצלה מצרה, פרי בטן וכדומה.
ייחודו של ספר תהילים מתבלט במנעד הרחב של הפירושים שהעניקו לו מפרשי המקרא. לכל פסוק ופסוק ניתן למצוא מספר פירושים הנבדלים לחלוטין זה מזה. העובדה הזו מלמדת על כך שהספר לא מכוון ליצירת נבואה אחת ברורה או הלכה מחייבת, אלא למסר הוליסטי ורחב שניתן להרחבה ולגמישות פרשנית.