“חג פורים חג פורים חג גדול ליהודים מסכות רעשנים שירים וריקודים”… כן זה אחד השירים שהכי אהבתי שהייתי ילד, הרי דמות אב לעולם לא הייתה בבית, את אמי כמעט ולא יצא לי לראות כך שאת רוב החגים למעט יום כיפור הייתי עושה לבד. וכשאני אומר ‘עושה לבד’, אינני מתכוון ל’חוגג’ אלא מסתובב די הרבה ברחובות, שר לי שירי חג ומסתכל תמיד בחלונות של אחרים…
בחג החנוכה לדוגמא, הייתי מציץ מתחת לחלון של משפחת רווח ורואה את המשפחה מדליקה נרות חנוכה, בפסח הייתי שומע את האגדה של משפחת ציון, בראש השנה את התפילות והשירים של הגברת רחל מתחילת הרחוב. אך בפורים זה היה שונה, בפורים הייתי מבקר בבית הכנסת קורא ושומע את המגילה. סיפרתי לכם כבר בעבר שמעולם לא חגגתי חגים ומועדים אך דווקא בחג הפורים הייתי נוכח בבית הכנסת. איך ולמה, אתם שואלים? זוכרים את יהודה מוכר הדגים בשוק, כל פורים היה דופק בדלת מחכה בנימוס בכניסה ושואל: “גברת אייל, אפשר לקחת את צבי לקריאת מגילה בבית הכנסת?”
זה היה נראה כאילו אמי היקרה מחכה לחג הזה כל שנה רק כדי שיהודה יגיע וייקח אותי, שיהיה לי חברה, זמן איכות וקצת ערך מוסף הרי בבית לא הכל היה פשוט.
אני לא הייתי מחכה לאישורה של אמי וכבר חצי שעה לפני הזמן הייתי מוכן. ידעתי שהיום יהודה ואני בבית הכנסת – בתפילות.
כמו שכבר סיפרתי לכם בעבר מעולם לא הייתי דתי אך משהו בחג הזה גרם לי לחייך. אולי זה בגלל השירים, התפילות, קריאת המגילה או אפילו בגלל התחפושות.
אני זוכר שהיינו מגיעים תמיד לפני כולם, יהודה היה יושב בכיסא שלו שעל שולחן ספרי הקודש היה חרוט שמו בגדול ואני תמיד הייתי יושב לידו בכיסא של יעקב מזרחי. יעקוב מזרחי נפטר לפני שנים ומאז כיסאו היה ריק , אף אחד לא היה מוכן לשבת בכיסא הזה מתוך כבוד, אבל אני, אני לא הכרתי את אדון מזרחי אז ישבתי.
יהודה היה תמיד אומר “אם אתה לא קורא אז תקשיב, ואם אתה מקשיב תתכוון לכול מילה.” להגיד לכם את האמת, לא הבנתי הכל אך תמיד הקשבתי כי היה משהו מיוחד במגילה.
לפני קריאת המגילה אני זוכר את המשפטים הבאים. יהודה היה אומר לי צבי יקירי תקרא את שלושת הברכות האלו אבל תתכוון:
“ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה.”
“ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.”
“ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.”
לאורך כל המגילה הייתי בשקט, הדבר היחיד שהייתי עושה היה להסתכל על יהודה קורא ברגש את המגילה.
ובסוף המגילה יהודה היה מושך בכתפי ואומר לי סיימנו, נשאר לך עוד ברכה אחת:
“ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו והנפרע לנו מצרינו. ברוך אתה ה’, הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע”
בסוף קריאת המגילה, היינו הולכים ברגל ושרים שירי פורים. ותמיד יהודה היה מקבל משלוח מנות שהכנתי מלא בכל טוב, אבל הדבר שהוא הכי אהב לאכול היה את אוזני ההמן שלי!
חג שמח לכם?
מתכון אוזני המן של צבי אייל – “הסבא המבשל”
מרכיבים:
1 כוס קמח
1/2 כפית אבקת אפיה
50 גרם חמאה/מחמאה רכה בטמפ’ החדר
1/3 כוס סוכר
2-3 כפות מים
ממרח תמרים
אבקת סוכר
אופן הכנה:
מערבבים בקערה את הקמח עם אבקת אפיה. מוסיפים סוכר, חמאה ושתי כפות מים ומערבבים. לשים בעזרת הידיים עד לקבלת בצק אחיד
מחממים תנור ל-185 מעלות ומרפדים את תבנית התנור בנייר אפיה.
מפזרים קמח על משטח עבודה ומרדדים את הבצק עיגול דק
קורצים עיגולים בעזרת כוס רחבה. בעזרת 2 כפות מניחים כמות של כחצי כף ממרח במרכז כל עיגול.
סוגרים כל עיגול למשולש ומהדקים היטב את השוליים על מנת שלא ייפתחו בזמן האפייה.
מניחים על נייר אפיה ומכניסים לתנור למשך 12-16 דקות עד שהבצק יהיה מעט זהוב בשוליים.
מקררים בחוץ
מפזרים לאחר האפייה והצינון אבקת סוכר ומגישים
בתיאבון….