המסע לפולין הוא אחת החוויות העוצמתיות, המרכשות והמעצבות של גיל התיכון, אבל בגלל מגבלות הקורונה בשנתיים האחרונות לא יצאו תלמידים לפולין. קבוצת בנות מגבעת שמואל התארגנה באופן עצמאי, באמצעות ‘טיולי גשר’ והמדריך יוסי כץ, תושב גבעת שמואל גם הוא, ויזמו מסע לפולין שהשאיר חותם על כל אחת מהן.
הקורונה השפיעה על כל דבר סביבנו בשנה וחצי האחרונות, אחד מהנזקים האגביים של הקורונה היה ביטול המסעות לפולין אליהם יצאו תלמידי תיכון מכל הארץ ביוזמת משרד החינוך. קבוצה של 35 בנות אולפנת גבעת שמואל החליטה שלא לוותר על המסע הערכי והתארגנה בעצמה, ובסיוע הוריהן וחברת טיולי גשר שבהנהלת תושבת גבעת שמואל איילת יונגסטר, ויחד עם המדריך לפולין יוסי כץ, תושב גבעת שמואל בעצמו, הן סיירו בורשה, קראקוב, אושוויץ־בירקנאו ועוד, ובאופן סימלי ביום שישי, רגע לפני שבת “חזון” ותשעה באב הן חזרו לארץ.
“פרימו לוי כותב ומבקש שאם כבר יעשו מסעות שיהיו למשמעותיות שיהיו עמוקים,” מספר יוסי כץ, מדריך המסע, לכתב מקומונט גבעת שמואל. “המסע שלנו היה ייחודי אל תעצומות הנפש היהודי. חיפשנו את האור במשך 6 ימים… 35 בנות בוגרות שמינית מגבעת שמואל שהחליטו שהן לא מוותרות על חווית המסע לפולין שהתבטל עקב הקורונה”.
כץ מספר כי הבנות, שחזרו ביום חמישי האחרון לארץ, הספיקו לבקשר במשך ששת ימי המסע בטיקוצין,יער לופחובה. שמעו על פוגרום קיילצה וסיפור האקציה הגדולה וראו את המקום, הגיעו לישיבת חכמי לובלין, מיידנק, קבר רבי אלימלך מליזנסק, קרקוב, טרנוב-יער זבילטובסקא גורא ועוד.
שירה דוצמינר, בוגרת י”ב באולפנת אמי”ת גבעת שמואל, שחזרה מהמסע כתבה: “על אדמה מקוללת, בה אחינו היהודים מצאו את מותם בדרך אכזרית שהעולם עוד לא ידע, עטופות בדגל ישראל הלכנו בגאווה מלווה בכאב גדול. חזרנו מהמסע עם המון מחשבות ותובנות, ובעיקר עם הבנה שכלום לא מובן מאליו. ועכשיו, המסע האמיתי מתחיל”. דוצמינר גם הודתה למארגני המסע, “אנו אסירות תודה לכל העוסקים במלאכה, שעושים עבודת קודש תוך מסירות רבה למען הנצחת השואה. ליוסי. לציפי שליוותה אותנו ברגישות ולחברת גשר וכמובן, תודה אחרונה וגדולה לריבונו של עולם, שאילולא הוא כל זה לא היה קורה… על כל החסד, האמת הטובה והרעה, והטובה שעשית עימנו ועם עמנו”.
מיכל מרטין אמה של אחת הבנות שהשתתפו במסע, סיפרה: “כשמעתי לראשונה על הרעיון היה לי ברור שאני מוציאה אותו גם לפועל
כנכדה וכמי שנושא השואה שזור בסיפור חייה וכך גם ביתי הרגשתי הזדמנות שאסור לפספס”. מרטין גם שיתפה בקשיים, וביתרונות שנוצרו כתוצאה מהאילוץ לארגן את המסע באופן עצמאי: “לא פשוט יציאה במתכונת זו ועדיין לחוות את המסע איתן היה משמעותי. מרגש ומעצים. היינו חלק בלתי נפרד וקיבלנו כל ערב תמונות וסרטונים. היה מרגש לצפות אני בטוחה שגם עבור הבנות המסע לא ישכח”.