הפרסום אמש אודות עבריין המין המורשע שהשתחרר לאחרונה וחזר להתגורר בגבעת שמואל, סמוך לבתי ספר רבים ולפארק רמון, מתווסף לחשש שעלה אך לפני שבועות ספורים עם היוודע דבר מעורבתו של מאבטח בתי ספר בגבעת שמואל באחזקת חומרי פורנוגרפיה פדופילית. במענה לחששות הורים ותושבים רבים, פנינו לישי גרינבאום, מטפל המתמחה בתחום הפגיעות מיניות בילדים וביקשנו את עצותיו.
כתב: ישי גרינבאום, עו”ס קליני – מטפל בגברים ונשים וגברים בנושא אלימות במשפחה וילדים ונערים בנושא פגיעות מיניות
נושא הפגיעה מינית שוב עולה לכותרות. הלחץ מפני פדופיל שהשתחרר מהכלא ועשוי לפגוע בכול ילד גובר. בתור הורים אנו מנסים רבות להגן על ילדינו מפני רעות העולם, שמא הם יפגעו.
ברור לכולם שפגיעה מינית יכולה להוות חוויה קשה מאוד במיוחד אצל ילדים ,שעולמם עדיין נבנה, לכן החרדה מכך קוראת לנו לעשות משהו שישמור עליהם.
מעבר לאחריות שלנו כהורים לנוע מצבים שיכולים לסכן את ילדנו במפגש עם אנשים שיכולים לפגוע בהם בדרכים השונות. ישנו כלי חשוב שיכול לסייע לנו במניעת הפגיעה ובהתמודדות מקדמת יותר במקרה של פגיעה.
בסרטון המקסים המצרף כאן, הסוד של תום, יצרו מכוני הסיוע לטיפול בפגיעה מינית סיפור קצר על ילד שנפגע ועל דרכי התמודדות ההורים.
אותי תפסה המילה בה תיאר תום הילד את מקום הפגיעה. תום אמר “הוא נגע לי כאן” וסימן באצבעו על איבר מינו. תום התבייש להגיד היכן אותו נער פגע בו, האם זה רק בגלל הפגיעה?! מסתבר שילדים רבים מתייחסים לאיבר מינם בשמות עקיפים. כמו “פיפי”, “למטה” ועוד.
בדומה לסרטון, במציאות יש קשר בין פגיעה מינית לבין יצירת סוד.
הפוגע המינית יודע לאתר את מי שיכול לשמור על סוד פגיעה ביניהם. בדרך כלל הוא משתמש במניפולציה רגשית. לרוב הפוגע ישתמש בתחושת הביישנות והאשמה שאנו מפתחים ביחס לאברים המיניים. באמצעות יצירת הסוד מתאפשרת המשך הפגיעה. וכן מניעת ההתנגדות בזמן הפגיעה.
כך במקרה שטיפלתי, הפוגע גרם לנפגעת להבין שיחסים פוגעניים ביניהם נובעים מרצונה ועליה להתבייש בכך.
הצורך לפעול כדי להגן על ילדנו מבחוץ צריך לחלל פנימה לבית. ילדים צריכים להכיר באיברים המיניים שלהם, ללא הסתרה ובושה.
בגיל 3-4 ילדים מתחילים להבין את ההבדלים בין בנים לבנות, לומדים להפנים את ההבדלים המגדריים ואת הבושה האשמה כאשר מתייחסים לאברים המיניים. כך ביתי בת השלוש החלה להרגיש שלא בנוח כשהיא “ערומה” מה שלא הפריע לה קודם לכן. זה הזמן להתחיל לבנות שיח פתוח.
כמובן שאין זה מבטל את החשיבות בצניעות ופרטיות. לא מתאים ללכת ברחוב ולדבר עם זר על הרגלים מיניים. ולכן צריך למצוא את האיזון המתאים לכול משפחה בין צניעות ופרטיות לבין שיח פתוח ונוח.
לדוגמא, בגיל הרך לאפשר שיח ומשחק הדדי הקשור בהבדלים הפיזיים בין הפין והפות. אך לעשות זאת מתוך ההיכרות של הילד ולא מתוך חשיפת תמונות חיצוניות. כמו “איך בנים אצלכם עושים פיפי? ראית ההבדל בין פין לפות?
בהמשך, בהתאמה לשינויים הפזיים של הילד ולחשיפה המינית העתידית, יש להכין אותו לכך, ליזום שיחות על מיניות וחשיפה למיניות. בדיוק כמו בנושאים אחרים בעולמו של הילד כמו חג בלוח השנה, אנו לא מחכים שהחג יגיע ואז בלית ברירה מדברים עליו, אלא מכינים את הילד לבואו ולמציאות שהולכת להשתנות בעולמו.
ברור, שהכול מתחיל בהורים, אם אנו נחשש פחות לדבר באופן טבעי וצנוע על איברי מין ומיניות, נוכל למנוע מצבים בהם יש סודות פוגעניים בתוך המשפחה.
ישי גרינבאום הוא עו”ס קליני ומטפל בגברים ונשים וגברים בנושא אלימות במשפחה ובילדים ונערים בנושא פגיעות מיניות