בין סיסמאות למציאות: נתוני משרד החינוך מדליקים נורה אדומה במערכת החינוך של גבעת שמואל

עיריית גבעת שמואל מתגאה תדיר בפרסומיה במערכת חינוך מן המובילות בישראל. הסיסמה “גבעת שמואל היא עיר מרכז לחינוך ומצוינות” מלווה את מרבית פרסומי העירייה, וגם נתוני הזכאות לבגרות בעיר הם מהגבוהים בארץ (98.9% בשנת תשפ”ו). אולם, בתוך חגיגת המספרים והכותרות, פרסום רשימת התיכונים המצטיינים של משרד החינוך לשנת תשפ”ו, שהתפרסמה השבוע, מציב סימן שאלה עדין אך מהותי מעל אופייה של אותה מצוינות. הנתונים הטריים חושפים תמונה מורכבת, שראוי למקבלי ההחלטות בעיר לעצור ולנתח אותה לעומק.

הודעת משרד החינוך מדגישה כי הבחירה בבתי הספר המצטיינים, שיזכו את מוריהם בתגמול כספי דיפרנציאלי, לא התבססה על ציוני הבגרות בלבד. הקריטריונים כוללים שקלול של מדדים ערכיים, חברתיים ולימודיים – כולל שיעור השיפור בהשוואה לשנה הקודמת, מניעת נשירה, שילוב חינוך מיוחד, וגיוס לצה”ל או לשירות לאומי. מדובר, אם כן, בתעודת כבוד לאיכות התהליך החינוכי, ולא רק לשורת הרווח של הציונים.

מבדיקה דקדקנית של הרשימה עבור גבעת שמואל עולים שלושה נתונים מדאיגים: ראשית, בית הספר התיכון הממלכתי העירוני, כלל לא נכלל ברשימה.

שנית, ניתן להבחין כי המצוינות “מגיעה מבחוץ” – שני התיכונים מגבעת שמואל שכן התברגו לרשימה פועלים תחת רשתות חינוך חיצוניות: אולפנת אמי”ת וישיבת בני עקיבא, שעל המאבק הפומבי והיצרי בין ראשיה לבין ראש העיר יוסי ברודני דובר כבר רבות בחודשיים האחרונים.

ולבסוף, ראוי לשים לב לכך שגם בתי הספר שזכו לא הגיעו לדרגות ההצטיינות הגבוהות. ישיבת בני עקיבא דורגה ברמה 3, ואולפנת אמי”ת ברמה 4. אף בית ספר בעיר לא הציג שיפור דרמטי מספיק כדי להיכלל ברמות 1 ו-2, המזכות במענקים המקסימליים. המשמעות היא שבתי הספר בגבעת שמואל הציגו שיפור מסוים, אך לא התקדמות יוצאת דופן בהשוואה לתיכונים מובילים אחרים בארץ.

דרוש בדק בית אסטרטגי

הנתונים מחייבים את מערכת החינוך בגבעת שמואל לערוך בדק בית. המצוינות אינה יעד שאפשר להכריז עליו ולקפוא על השמרים; רק בשבוע שעבר פורסמו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפיהם גבעת שמואל נמצאת רק במקום ה-32 בישראל בהשקעה הרשותית פר תלמיד מדי שנה, עם 4,719 ש”ח בלבד. הרבה פחות מרמת גן, אור יהודה ופתח תקווה השכנות (10,247 ש”ח, 8,007 ש”ח ו-6,389 ש”ח, בהתאמה).

האם יש שחיקה מסוימת במערכת העירונית, או שמא המדדים הסטטיסטיים של אחוזי הבגרות הגבוהים מטשטשים את היעדרו של שיפור מהותי בתהליכים חינוכיים מורכבים?

בהנהגת העיר צריכים להתעורר ולהבין שמצוינות בחינוך אינה נרכשת בהצהרות לתקשורת ובפוסטים מעוצבים על הצלחות של תלמיד מצטיין כזה או אחר בתחרות בינלאומית. מצוינות אמיתית נמדדת לא רק בנתוני קצה, אלא ביכולת של המערכת כולה ללמוד, להשתפר ולטפח תלמידים שמוכנים לאתגרי המחר. אם העיר חפצה בכך שהסיסמה “מרכז לחינוך ומצוינות” תישאר רלוונטית, עליה לטפל בנורות האזהרה הנדלקות כבר עכשיו.